בעריכה ספרותית, בשימוש בסימני פיסוק אין נכון או לא נכון 

תמיד כשפונים אליי עם יצירה ספרותית ומבקשים ממני תיקון של סימני פיסוק, אני מסבירה שביצירות ספרות סימני פיסוק אינם שיקולים של עריכה לשונית, אלא של עריכה ספרותית או עריכת תוכן. 

ההחלטה אם לשים פסיק או נקודה, האם להוסיף פסיק, כמה פסיקים להוסיף, האם להוסיף קו מפריד או שניים במשפט, האם להוסיף נקודתיים, האם לשים מירכאות לביטוי לשון סגי נהור, האם לשים שניים, שלושה או יותר סימני קריאה, האם להוסיף סימן קריאה מאחורי סימן השאלה, האם להוסיף 3 נקודות, האם להדגיש מילים מסוימות, האם להוסיף סוגריים כמשפטי אגב, האם לעבור כאן לפסקה הבאה או שם - אינן קשורות לתקינות לשונית או לחוסר תקינות. 

בעריכה ספרותית המטרה בהכרעות מהסוג הזה היא ליצור טקסט זורם וטבעי, ללא עומס, ללא התערבות של המחבר או העורך, טקסט העומד בפני עצמו, שמעביר את המסר החשוב הבא: העוצמה עולה מהמילים, לא מהסימנים. 

אם נדרשים לכותב או לעורך (לשם הנוחות אשתמש בלשון זכר) סימנים חיצוניים כדי להבליט, להדגיש ולהחצין את הרעיונות ואת המסרים, זה סימן לאחד מהדברים או כמה מהם ביחד:

• הטקסט לא טוב מספיק.
• הכותב או העורך מתלהבים מהרעיון ורוצים להדגיש ולהבליט אותו עוד יותר.
• הכותב או העורך לא סומכים על הקוראים שיבינו לבד למה הכוונה בלי התוספת של עזרים אלה.
• הכותב או העורך לא בטוחים בעצמם, וזקוקים לעזרים חיצוניים.
• העורך מבקש להבליט את הידע שלו בסימני הפיסוק.

אתן כמה דוגמאות חלקן מספרים שקראתי, שיניתי כמובן את הפרטים אבל העיקרון נשאר:

סימני קריאה וסימני שאלה

“אל תדבר אליי ככה!!! נראה לך שהייתי עושה דבר כזה?!?!” זאת לא שגיאה, אבל זה מנמיך את הטקסט ויוצר תרגום בגוף הסרט במקום שהאווירה בטקסט והתיאורים יביעו זאת.

חלוקת פסקאות להדגשה

"פתחתי את המקרר במשרד וראיתי שהוא קנה ליום ההולדת שלו עוגת הבית.

קמצן."

כשקראתי את זה הרגשתי שהמעבר לפסקה חדשה נועדה להבליט ולהדגיש בפני הקוראים את האירוניה. אם זה היה בא אחרי הנקודה באותה שורה זה היה פשוט ויפה.

קווים מפרידים

לא סיפרת לי על שנות השישים בצעירותך, תקופה שהייתה - לפי סיפורייך - היפה בחייך.

כבר כתבתי רבות על הקווים המפרידים הנוקשים והנקודתיים, שבעיניי הם זרים ליצירה הספרותית.

מירכאות

• “מה אתה עושה כאן?” הוא “ירה” לעברי 
• הרגשתי שאני “מסתובב סביב הזנב של עצמי”
• אני לא נוהג “לקנות חתול בשק”
• הוא “קנה” אותם ברעיון הזה. 

הקוראים לא זקוקים לתרגום הזה. ועדיין, זוהי הכרעה ספרותית ולא לשונית.

לסיכום, בעריכה ספרותית אין נכון-לא נכון. השיקולים שאני מפעילה כעורכת ספרותית הם הגיוני או לא הגיוני, אמין או לא אמין, מכבד או לא מכבד, זורם או לא זורם, טבעי או מאולץ, נינוח או יוצא מגדרו, ובוחרת תמיד באפשרות הראשונה.